תחיקה בעולם

ברבות ממדינות העולם קיימת פתיחות וסובלנות כלפי מיתת חסד פסיבית. באיחוד האירופי הכיר הפרלמנט האירופי באגודות הפועלות למען איהארכת חיים. משנת 2001 דנה ועדה של הפרלמנט על נוסח פשרה שיביא בחשבון את התפיסות השונות על סיום החיים.

הצעת החוק האחרונה שהוגשה לפרלמנט האירופי באפריל 2005 נדחתה ברוב קולות.

רוב המדינות באירופה המערבית אישרו מזמן חוקים לאיהארכת חיים של חולים סופניים בנוסח זה או אחר ומרגישות שהגיע הזמן לשלב השני – חוק המאפשר לרופאים להגיש עזרה מעשית לחולים המבקשים זאת, עלידי אספקת אמצעים להמתת חסד עצמית כאשר איהארכת חיים באמצעים מלאכותיים אינה מספיקה.

אנגליה

האגודה הראשונה למען הזכות למות בכבוד נוסדה באנגליה בשנת 1935 ונקראת EXIT

(הסתלקות). למרות הוותק של אגודה זו המתת חסד אקטיבית נחשבת באנגליה לעבירה הכרוכה במאסר בפועל. לנוכח זאת דורשים רופאים רבים לתקן את החוק.

בשנת 1994 אישר בית הלורדים את העקרון הנ"ל . כך, בהסתמך על פילוסופיית 'ההשפעה הכפולה' (מתן משככי כאבים במנות גדולות העלולות לזרז את המוות), מבצעים מיתת חסד פסיבית במוסדות רבים באנגליה.

באפריל 2005 הוגשה טיוטת חוק עפ"י דו"ח ועדה בראשותו של לורד יופה, על פיה חולה סופני יוכל לקבל זריקה קטלנית אם בליעת תרופה אינה אפשרית. ההצעה לא נתקבלה.

ארצות הברית

חוק זכויות החולה קיים בארה"ב מזה 25 שנה ויותר. כל חולה יכול לקרוא את החוק בשפתו ולדעת מהן הדרכים האפשריות לטיפול ומה זכויותיו כחולה. החוק הוא חלק מתכנית הלימודים בבי"ס לרפואה ובבתי"ס לאחיות.

האגודה האמריקנית לבריאות הציבור (AMA) מעודדת את העוסקים בהוראת מקצועות הבריאות, קובעי מדיניות, עתונאים ושירותי הבריאות להכיר בעובדה שבחירתו של חולה סופני כשיר מנטלית להשתמש בתרופה שתגרום לו למות בשלווה אינה התאבדות ושמתן מרשם לתרופה כזו אינה עזרת רופא בהתאבדות.

אורגון, ארה"ב

בשנת 1998 התקבל ואושר חוק המתת חסד במדינה זו. החוק מתיר לרופא לתת מרשם של תרופות במינון קטלני לחולים סופניים, תושבי מדינת אורגון, אשר רופאיהם קבעו כי לא נותרו להם יותר מ-6 חדשים לחיות. עפ"י החוק, קודם שיאושר מתן המרשם, על החולה להביע את רצונו למות פעמיים בע"פ ופעם אחת בכתב. רופא שני אמור לבדוק את אבחנתו של הרופא הראשון ולאשר כי דעתו של החולה צלולה.

עפ"י הסטטיסטיקה הרשמית באורגון מספר החולים הנעזרים ברופאים לשם התאבדות ממשיכה להיות נמוכה. עובדה זו מצביעה על כך שהרופאים מפגינים משנה זהירות ומחשבה מרובה בבחירת הדרך למוות בכבוד לחוליהם.

נמצא גם שהתערבות של רופאים באמצעות טיפול פאליאטיבי גרמה לעתים קרובות לחולים לשנות את דעתם בנוגע להתאבדות. הרפואה הפאליאטיבית התקדמה בצעדים גדולים, רופאים הפנו יותר חולים לשרותי הוספיס, הכירו בחשיבות הטיפול הנכון בכאב ויצרו אפשרות לחולים רבים יותר למות בביתם.

בשנת 2005 נעשה נסיון של הממשל הפדרלי להפיל את החוק הזה בטענה שהחוק הפדרלי המחייב את הרופאים להציל חיים גובר על חוק של מדינה מסויימת בפדרציה. הנסיון הזה לא צלח.

ה-AMA מתנגדת לעזרה של רופאים בהתאבדות, אך אינה נוקטת עמדה בנוגע להתאבדות ככלל. לדברי נציגי האגודה מה שאדם עושה עם חייו הינו סוגיה חברתית ולא רפואית.

תושבי אורגון שרטטו מפת דרכים נפלאה שציידה חולים בבחירה, בבקרה ובכבוד בסוף חייהם.

וושינגטון, ארה"ב

קואליציה של רופאים, אחיות, חולים המאושפזים בהוספיס, בני משפחה וארגונים שונים יזמו את פרויקט המוות בכבוד של מדינת וושינגטון. מטרת הפרויקט לאפשר לחולים סופניים בגירים וכשירים מנטלית, שנותרו להם עד ששה חדשי חיים, לקבל רשמית תרופה לסיום חייהם לשימוש עצמי.

החוק שהתקבל במדינה זו, המאפשר עזרה בהתאבדות דוגמת החוק באורגון, התקבל ברוב של 59 אחוזים מקולות המשתתפים בבחירות לנשיאות בשנת 2008; יותר מאחוז הקולות שקבל הנשיא אובמה במדינה זו.

כשליש מבתי החולים במדינה שהתבקשו להצהיר מה עמדתם הרשמית כלפי החוק החדש,

תמכו בחוק. שליש יתנגד לחוק ואף יאסור על הרופאים לתת מרשם ממית גם מחוץ לכתלי המוסד ושליש נוסף מאפשר לרופאים את חופש הבחירה.

מונטנה, ארה"ב

קטרין טאקר, משפטנית האגודה לחמלה ולבחירה, ועורך דין נוסף ייצגו שני חולים סופניים שהיו מעוניינים לזרז את מותם באופן חוקי אם סבלם ייעשה לבלתי נסבל.

הם תבעו מהמדינה זכות לקבל עזרה במיתה על פי חוק הגנת הפרטיות והכבוד של מדינת מונטנה. ארבעה רופאים שטיפלו בחולים סופניים הצטרפו לתביעה.

בדצמבר 2008 הכריע בית המשפט במונטנה לטובת התובעים. למרות האינטרס של המדינה להגן על חיי אדם, על פי חוק הגנת הפרטיות יש להכיר בזכותו של אדם לקבוע את אופן ומועד מותו, וזכות זו כוללת הגנה על הרופא העוזר לו בכך מפני תביעה משפטית.

בדצמבר 2009 החלטה זו קיבלה את אישורו של בית המשפט העליון של מונטנה, בהסתמך על תהליך של הסכמה. החולה נותן הסכמה לפעולת הרופא על פי בקשתו של החולה למות בכבוד, ופעולה זו אינה גורמת נזק לציבור או לפרט אחר.

אם בית הנבחרים של מונטנה יתן תוקף להחלטת בית המשפט העליון, תהיה זאת הפעם הראשונה בארצות הברית. חוקי אורגון וושינגטון עברו בהצבעה ישירה בעת הבחירות לנשיאות.

גרמניה

במדינה זו נושא המיתה בכבוד רגיש במיוחד עקב האידיאולוגיה הנאצית שתמכה ברצח המוני של חולי נפש, מפגרים ו"אנשים שאין הצדקה לקיומם".

רופא הרושם בגרמניה מרשם לסם קטלני, מואשם ברצח אולם בפועל נהוגה כיום פרקטיקה של מיתת חסד פסיבית הנתמכת ע"י משפטנים וארגוני הרופאים במדינה. לרופא מותר לתת תרופות לשיכוך כאבים, גם אם הן עלולות לקצר את חיי החולה.

בגרמניה פועלות שתי אגודות למען הזכות למות בכבוד. "אקזיט", השואפת להביא לתחיקה שתאפשר מיתת חסד אקטיבית ועמותה DGHS שנוסדה ב-1973 – הגדולה בין השתיים.

הולנד

הולנד היתה המדינה הראשונה שהתירה לרופאים לעזור לחולים סופניים לסיים את חייהם. בראשית 2001 אושר בבית המחוקקים ההולנדי חוק להמתת חסד. חוק זה קובע כי חולה סופני רשאי להגיש לרופא המשפחה בקשה להמתת חסד. בשלב שני עליו להתייעץ עם רופא הממונה ע"י משרד המשפטים. חודש מיום הגשת הבקשה, לאחר אישורה, מורשה רופא המשפחה לבצע את המתת החסד.

עצם הפעולה נעשית ע"י הזרקת תרופות הרגעה במינון גבוה. החולה שוקע בשינה עמוקה ואז מוזרק לגופו החומר העוצר את פעילות הנשימה והלב. על הרופא לדווח על פעולותיו באורח שיטתי מרגע קבלת הבקשה ועד להמתה.

לפי המימצאים הסטטיסטיים כשלושה אחוזים ממקרי המוות בהולנד הם כתוצאה מהמתת חסד. כששים אחוז מהבקשות להמתת חסד לא כובדו עד היום. כמחצית מהחולים שהגישו בקשה נפטרו לפני שננקטה הפעולה.

בלגיה

נושא המתת חסד נמצא בדיון הציבורי בבלגיה מאז שנת 1996. החוק המתיר המתת חסד התקבל בבלגיה בשנת 2001. החוק קובע שניתן לכבד גם בקשה כתובה של חולה, אם הוא שרוי במצב קבוע של חוסר הכרה. בקשה כזו תקפה אם היא ניתנה במהלך חמש השנים שקדמו למצב שבו הוגשה הבקשה, היא נכתבה בנוכחות שני עדים וצוין בה שם האפוטרופוס שאינו יכול להיות הרופא המטפל.

פינלנד

במדינה זו קיים היתר למיתת חסד פסיבית.

צרפת

החוק הצרפתי מתיחס להמתת חסד כאל סוג של רצח. לאחרונה אושר בצרפת חוק המאפשר לחולים סופניים לדרוש הפסקת טיפול, כולל הפסקת הזנה מלאכותית. מיתת חסד

פסיבית אושרה אך המתת חסד נותרה בלתי חוקית.

לרופאים מותר לכבות מכונות מאריכות חיים ללא חשש מאיום בתביעה משפטית.

הם גם רשאים לרשום תרופות משככות כאבים גם כשהן עלולת לזרז את המוות. במסגרת חוק זה ייקבע גבול לטיפול שאין תועלת בצידו, הרופאים יחויבו בכיבוד רצון החולה והצוואה בחיים גם כשהחולה חסר הכרה – אם נחתמה בשלוש השנים שקדמו לארוע. ללא מסמך כזה ההחלטה תהיה של המשפחה ביחד עם הצוות הרפואי.

ספרד

האגודה הספרדית הקטנה צועדת במהירות לעבר תחיקה להמתת חסד. מותו של רמון סמפרדו, משותק שבמשך 26 שנה נאבק על זכותו למות גרם לקפיצת דרך זו. בינתיים האגודה מציעה טיפול פליאטיבי בבית החולה, הדרכה לשחרור עצמי וקבלת החלטות עם המשפחה והחולים.

לוכסמבורג

חוק האותנזיה שנדחה בשנת 2003 בהפרש שני קולות בלבד, הובא שוב לפני הפרלמנט.

הצעת החוק אושרה ברוב קולות בפברואר 2008 ולוכסמבורג הצטרפה לשכנותיה הולנד ובלגיה.

שוודיה

במדינה זו הסיוע להתאבדות אינו עבירה על החוק. במקרים קיצוניים רשאי רופא לנתק חולה ממכשירים מאריכי חיים.

שוייץ

החוק המתיר מיתת חסד פסיבית נתקבל במדינה זו כבר בשנת 1964. הצוואה בחיים מוכרת כמסמך חוקי. משנת 1980 מבצעים בז'נבה, שווייץ המתות חסד אקטיביות. אגודת "אקזיט", הפועלת בשוויץ מסייעת לחברי האגודה החולים במחלות סופניות בהמתת חסד אקטיבית, שכן סיוע להתאבדות מותר בשוויץ כל עוד המסייע אינו מרוויח מהמעשה ואין לו אינטרס או מניע אישי. סיוע להתאבדות נעשה רק בבית החולה ועפ"י בקשתו המפורשת בכתב ובעלפה.

בשוויץ גם פועלות כמה אגודות המאפשרות לאזרחי חוץ לבקש ולקבל עזרה בהתאבדות. אגודות אלה פועלות במסגרת החוק השוויצרי ובמגבלות חמורות.

קנדה

בקנדה קיימים חוקים התומכים בזכות החולה לסרב לקבל טיפול אם יש בידו הצהרה כתובה, כגון צוואה בחיים. האגודה המלכותית בקנדה מינתה ועדה בינלאומית בנושא "החלטות בסוף החיים". הוועדה תחקור נושאים כמו המתת חסד ועזרת רופא בהתאבדות ותגיש דו"ח לציבור עד אביב שנת 2011.

קולומביה

בית הדין העליון של קולומביה התיר המתת חסד של חולים סופניים. ערכאה זו קבעה כי מותר לבצע המתות חסד במקרים בהם חולה סופני מוסר את הסכמתו המוקדמת לשים קץ לחייו. החוק הקולומביאני מגדיר המתת חסד כהריגה שמטרתה להביא לידי סיום סבל קשה, שנגרם כתוצאה ממחלה או פציעה. בפועל החוק אינו מבוצע עקב התנגדות קשה של הכנסייה וקשיים שמערימות המפלגות השמרניות.

אוסטרליה

בשנת 1996 נתקבל בטריטוריה הצפונית באוסטרליה חוק המתיר לחולים סופניים וכרוניים להתאבד באמצעות עזרה רפואית. שנה לאחר מכן, בלחץ הכנסיה והמפלגות השמרניות בוטל החוק.

התאבדות ונסיון התאבדות אינם עבירה באוסטרליה, אולם המתת חסד, או הושטת עזרה בהתאבדות אינן חוקיות. גורמי משפט במדינה שואפים לחוקק חוק המאפשר המתת חסד לחולים סופניים המבקשים זאת. הסקרים שם מראים כי כשבעים וחמישה אחוזים מאזרחי אוסטרליה תומכים בהמתת חסד אם זהו רצון החולה.

הונג קונג

בהונג קונג יפורסם בקרוב קוד התנהגות המגדיר פרוצדורות אותן יש לבצע כדי לקבוע האם ניתן להפסיק את פעולת אמצעי ההחייאה לחולה, זאת במסגרת סעיף בשם "הטיפול בחולה הנוטה למות והמתת חסד". חולה סופני, השרוי בשלב בו הוא עדיין מסוגל לתקשר, יוכל לחתום על הנחיות מחייבות מבחינה משפטית בענין העדפותיו בנושא המתת חסד. בהעדר הנחיות מעין אלה, לרופאים או לקרובי המשפחה יותר להתחיל במהלכים להפסקת הטיפול בחולים חסרי הכרה.

וועדת האתיקה של בית החולים תאשר כי לחולה אין כל סיכוי החלמה. במקרה של חילוקי דעות בין המשפחה והרופאים, יוכלו האחרונים לפנות לבית משפט.

יפן

כיום פועלות ביפן כמה אגודות חלקן חותרות לחקיקה בנושא מיתת חסד אקטיבית. במדינה מותר לרופאים המטפלים בחולה המצוי בתרדמת מעל שלושה חדשים להפסיק את הטיפול בו באמצעות מכשירים מאריכי חיים ואף להחיש את קיצו.

סין

בסין השלטונות מתירים לבתי החולים לבצע מיתת חסד בשלב האחרון של המחלה הסופנית, זאת בתנאי שהחולה ביקש זאת רשמית.

Comments are closed.