מינוי מיופה כוח

מטופל רשאי למנות אדם אחר כמיופה כוחו ולהסמיכו להביע, בשמו ובמקומו, הסכמה או אי הסכמה לקבלת טיפול רפואי. מינוי מיופה כוח יכול להיעשות באחת משלוש דרכים עיקריות, שכל אחת מהן נועדה לשרת צורך אחר של המטופל:

מינוי בא-כוח לפי סעיף 16 לחוק זכויות החולה:

סעיף 16 לחוק זכויות החולה קובע כי "מטופל רשאי למנות בא כוח מטעמו שיהיה מוסמך להסכים במקומו לקבלת טיפול רפואי". כן מורה הסעיף כי "בייפוי הכוח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא הכוח מוסמך להסכים במקומו של המטופל לטיפול רפואי". הסעיף מדבר רק על הסכמה לקבלת טיפול רפואי, אך נראה שפרשנות סבירה של ההוראה מחייבת את המסקנה כי בא הכוח מוסמך גם להתנגד בשמו של המטופל למתן טיפול רפואי. הבוחר לערוך ייפוי כוח כזה מצווה לפרט בגוף המסמך את הנסיבות והתנאים שבהם יהיה בא הכוח מוסמך להסכים או שלא להסכים, בשמו ובמקומו, לקבלת טיפול רפואי.

לפנים לא היו כל תנאים מיוחדים לעריכתו של ייפוי כוח לפי סעיף 16 לחוק זכויות החולה. אך בעקבות תיקונו (בשנת 2016) של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שהנהיג את מוסד ייפוי הכוח המתמשך, הוספה לסעיף 16 הוראה כי ייפוי כוח לפי סעיף זה יש לערוך על פי ההוראות לעריכת ייפוי מתמשך "בשינויים המחויבים". כוונת הסייג "בשינויים המחויבים", להערכתי, היא לשחרר את הממנה משני תנאים שבהם מותנה תוקפו של ייפוי כוח מתמשך: האחד, שלהבדיל מתנאי עריכתו של ייפוי כוח מתמשך – החתימה על ייפוי כוח לפי חוק זכויות החולה אינה חייבת להיעשות בפני גורם שהוסמך לאשר חתימה על גבי ייפוי כוח מתמשך; והשני, שלהבדיל מייפוי כוח מתמשך – ייפוי כוח לפי חוק זכויות החולה אינו טעון הפקדה במשרד האפוטרופוס הכללי.

מינוי בא כוח לפי סעיף 16 יכול להיעשות רק בידי מטופל שהוא בגיר וכשיר. אך ככלל, ועל פי דיני השליחות, בא כוח מוסמך לייצג אדם רק בעניינים שנותן ייפוי הכוח כשיר לפעול בהם בעצמו. משהפך המטופל לבלתי כשיר, יפוג תוקפו של ייפוי הכוח ובנסיבות אלו עשוי להתעורר צורך בהגשת בקשה לבית המשפט למנות לו אפוטרופוס שיוסמך לייצגו גם בעניינים הנוגעים למצב בריאותו.

נראה אפוא שמתן ייפוי כוח לפי סעיף 16 לחוק זכויות החולה נועד אך לסייע בידי מטופל – כל עוד הוא כשיר – הסובל ממגבלה פיסית שבגללה אפשר שיתקשה להביע את רצונו במו פיו.

ייפוי כוח מתמשך:

במסגרת תיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (משנת 2016) יצר המחוקק מוסד משפטי חדש – "ייפוי כוח מתמשך" – שעד לתיקון לא היה מוכר בדיני השליחות. ייפוי כוח מתמשך יכול להתייחס הן לענייני רכוש וכספים והן לענייניו האישיים של הממנה – רווחתו, תנאי מגוריו, צורכי היום-יום שלו, ענייניו החברתיים וכן בריאותו ובכלל זה בעיותיו הגופניות והנפשיות.

ייפוי כוח מתמשך יכול להינתן על ידי מי שהוא בגיר וכשיר. על ייפוי כוח כזה מחייב החוק לחתום בפני עורך-דין שהוסמך לאשר חתימה על ייפוי כוח מתמשך, אך אם ייפוי הכוח מתייחס רק לענייני בריאותו של הממנה ניתן לחתום עליו גם בפני רופא או בפני עובד סוציאלי, פסיכולוג, אח או אחות מוסמכים. לייפוי מתמשך בענייני בריאות יש לצרף הצהרה חתומה בידי מיופה הכוח, כי הוא מסכים לקבל על עצמו את המינוי ומודע לחובות שהמינוי מטיל עליו.

משנחתם ייפוי כוח מתמשך יש להפקידו במאגר של האפוטרופוס הכללי. ייפוי כוח כזה שלא הופקד, והוא מתייחס לענייני בריאותו של הממנה, יעמוד בתוקפו שנה אחת מיום חתימתו. אם הופקד יוסיף לעמוד בתוקפו כל עוד לא פקע, מכוח הוראת הממנה, ומדי שלוש שנים יברר האפוטרופוס הכללי אם הממנה חפץ בהמשך תוקפו של ייפוי הכוח; וכל עוד הממנה לא בחר לבטלו יוסיף ייפוי הכוח לעמוד בתוקפו.

במסגרת ייפוי כוח מתמשך רשאי הממנה לכלול הנחיות מקדימות בהן יפרט את רצונותיו; ומשכלל הנחיות כאלה מצווה מיופה הכוח לפעול בהתאם להן, זולת אם מילוי משאלתו של הממנה אינה אפשרית, מנוגדת לחוק או עלולה לגרום לממנה נזק כבד. כן רשאי הממנה לקבוע מתי יפקע תוקפו של ייפוי הכוח.

להבדיל מייפוי כוח רגיל, שתוקפו מותנה בכשירותו של הממנה, ייפוי כוח מתמשך נועד להיכנס לתוקף רק לאחר שהממנה הפך לבלתי כשיר. בכך עיקר ייחודו וחשיבותו, שכן עריכת ייפוי כוח מתמשך עשויה לחסוך את הצורך במינוי אפוטרופוס למטופל שהפך לבלתי כשיר, ובכך נמנעת מן המטופל שלילת עצמאותו והפגיעה בכבודו, הכרוכות במינוי אפוטרופוס.

מן האמור עד כאן נובע, שלעריכת ייפוי כוח מתמשך, המתייחס גם (או רק) לענייני בריאותו של הממנה, יש יתרונות חשובים. אלא שבתיקון לחוק, שקבע את האפשרות לערוך ייפוי כוח מתמשך, נמנו פעולות חריגות שלפי מהותן רק הממנה יוכל לבצען בעצמו. ואחד החריגים: "כל פעולה או הבעת רצון שמטופל, מיופה כוחו או אפוטרופסו רשאים או מוסמכים לבצע לפי חוק החולה הנוטה למות". "מיופה כוחו" הנזכר בחריג הוא מי שמונה כמיופה כוחו של המטופל בהתאם להוראות חוק החולה הנוטה למות. משמעות ההוראה הזאת היא, כי מעת שהממנה הוכרז כחולה הנוטה למות, כמשמעו בחוק, פוקעת סמכותו של מי שמונה בייפוי כוח מתמשך כמיופה כוחו של המטופל לייצג את המטופל בעניינים הנוגעים לבריאותו.

ייפוי כוח בהתאם לחוק החולה הנוטה למות:

ייפוי הכוח היחידי, המסמיך את מיופה כוחו של מטופל להביע את רצונותיו של מטופל שהוכרז כחולה הנוטה למות, הוא ייפוי כוח הנערך על גבי הטופס המהווה את נספח ב' לחוק החולה הנוטה למות. עריכתו של ייפוי כוח כזה מחייבת לעמוד בכל התנאים הקבועים בחוק לעניין עריכתן של הנחיות רפואיות מקדימות (על גבי הטופס המהווה את נספח א' לחוק), היינו חתימה בפני שני עדים לאחר קבלת הסברים, מפי רופא או אח או אחות מוסמכים, למונחים הרפואיים שנכללו בטופס.

ישנו גם נוסח מקוצר של הטופס למתן ייפוי כוח שאינו מצריך קבלת הסברים מרופא או אחות מוסמכת, אך טופס זה אינו מיועד לחולים שבזמן מילוי הטופס הוגדרו כ"חולים הנוטים למות", כמוגדר בסעיף 8 בחוק החולה הנוטה למות:  "רופא אחראי מוסמך לקבוע כי מטופל הוא חולה הנוטה למות, אם נוכח כי המטופל סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, אינה עולה על שישה חודשים."

ייפוי כוח כזה (בנוסח המלא או המקוצר) ניתן לערוך גם בנוסף להנחיות רפואיות מקדימות, וכן ניתן להפקידו במאגר של משרד הבריאות. תוקפו של ייפוי כוח כזה, בדומה להנחיות רפואיות מקדימות, הוא לחמש שנים מיום עריכתו.