חקיקה בעולם

במדינות העולם המערבי קיימת פתיחות וסובלנות כלפי מיתת חסד פסיבית. הפרלמנט האירופי הכיר באגודות הפועלות למען אי הארכת חיים. הוגשה הצעת חוק בעניין החולה הסופני הנוטה למות, ואם תאושר, היא תכלול את כל המדינות החברות בפרלמנט האירופי.

משנת 2001 פועלת ועדה על נוסח פשרה שיקח בחשבון את התפיסות השונות על סיום החיים. הצעת החוק האחרונה שהוגשה לפרלמנט האירופי באפריל 2005 נדחתה ברוב קולות.

האגודה הראשונה למען הזכות למות בכבוד נוסדה באנגליה בשנת 1935 ונקראה "אקזיט", (הסתלקות). אחריה נוסדה האגודה האמריקנית "המלוק" בשנת 1941.

אוסטרליה

בשנת 1996 עבר בטריטוריה הצפונית באוסטרליה חוק המתיר לחולים סופנים וכרונים להתאבד באמצעות עזרה רפואית. אך שנה לאחר מכן, בלחץ הכנסיה והמפלגות השמרניות, בוטל החוק. האגודה האוסטרלית למען הזכות למות בכבוד פועלת לחקיקה הולמת בנושא המתת חסד אקטיבית. הסקרים מראים כי כשבעים וחמישה אחוזים מהאוסטרלים תומכים בהמתת חסד, אם זהו רצון החולה.

התאבדות ונסיון התאבדות אינם עבירה באוסטרליה, אבל המתת חסד או הושטת עזרה בהתאבדות אינן חוקיות. גורמי משפט באוסטרליה שואפים לחוקק חוק המאפשר המתת חסד לחולים סופניים המבקשים זאת.

אנגליה

באנגליה בה הוקמה האגודה הראשונה למען הזכות למות בכבוד, המתת חסד אקטיבית היא עבירה הכרוכה במאסר בפועל. לנוכח זאת, דורשים רופאים רבים לתקן את החוק.

בשנת 1994 אישר בית הלורדים את העיקרון הנ"ל,מתוך שימת דגש על "הכוונה". כך, בהסתמך על פילוסופיית "ההשפעה הכפולה" (מתן משככי כאבים במנות גדולות העלולות לזרז את המוות), מבצעים מיתת חסד פסיבית במוסדות רבים באנגליה.

באפריל 2005 הוגשה טיוטת חוק על פי דו"ח ועדה בראשותו של לורד יופה, על פיה חולה סופני יוכל לקבל זריקה קטלנית אם בליעת תרופה אינה אפשרית. ההצעה לא התקבלה.

ארצות הברית

המתת חסד אינה חוקית בארה"ב, פרט למדינת אורגון. חוק זכויות החולה קיים בארה"ב מעל ל-25 שנה. החוק תורגם לשפות שונות (ספרדית, ועוד), וכל חולה יכול לקרוא את החוק בשפתו לדעת מה הן הדרכים האפשריות לטיפול ומה זכויותיו כחולה. לחולה הזכות לקרוא את סיכומי מחלותיו ואת תיקו הרפואי. החוק הוא חלק מתכנית הלימודים בבתי ספר לרפואה ובבתי ספר לאחיות.

האגודה האמריקנית לבריאות ציבורית מעודדת את העוסקים בהוראת מקצועות הבריאות, קובעי מדיניות, עיתונאים ושירותי הבריאות להכיר בעובדה שבחירתו של חולה סופני כשיר מנטלית להשתמש בתרופה שתגרום לו למות בשלווה אינה התאבדות, ומתן מרשם לתרופה כזו אינה עזרת רופא בהתאבדות.

בשנת 2005 נעשה נסיון של הממשל הפדרלי להפיל את החוק באורגון בטענה שהחוק הפדרלי המחייב את הרופאים להציל חיים גובר על חוק של מדינה מסויימת. הנסיון לא צלח.

משנת 1991 מוכרת הצוואה בחיים כמסמך המחייב את בתי החולים לכבד את הוראותיו של חולה סופני.

ב-1996 הותר לחולים סופניים במדינות קליפורניה ואריזונה לעשן מריחואנה כדי להקל על ייסוריה

אורגון (ארה"ב)

התקבל ואושר חוק המתת החסד במדינת אורגון, המדינה היחידה המתירה המתת חסד בארה"ב. החוק באורגון מתיר לרופא לתת מרשם של תרופות במינון קטלני לחולים סופניים, תושבי מדינת אורגון, אשר רופאיהם קבעו כי לא נותרו להם יותר מששה חודשים לחיות. על פי החוק, קודם שיאושר מתן המרשם, על החולה להביע את רצונו למות, פעמיים בעל פה ופעם אחת בכתב. רופא שני אמור לבדוק את אבחנתו של הרופא הראשון, ולאשר כי דעתו של החולה צלולה. (הארץ 7/1998)

על פי הסטטיסטיקה הרשמית במדינת אורגון, מספר החולים הנעזרים ברופאים לשם התאבדות ממשיכה להיות נמוכה. עובדה זאת מצביעה על כך שהרופאים מפגינים משנה זהירות ומחשבה מרובה בבחירת הדרך למוות בכבוד לחוליהם. בשנת 1999, קבלו 33 חולים מרשמים למנה קטלנית של תרופות ומתוכם 27 מתו לאחר לקיחת תרופות אלו. בשנת 1998, נתון זה עמד על 16 מתוך 24 חולים. בסקר נמצא שהרופאים נענו לאחת מכל שש בקשות לתרופה קטלנית ורק אחת מכל 10 בקשות הסתיימה לבסוף בהתאבדות. בשנת 2000 השתמשו 21 חולים בתרופות להחשת מותם, בשנת 2001 עשו זאת 17 איש ובשנת 2002 – 30 חולים. התערבות של הרופאים בטיפול פליאטיבי גרמה לעתים קרובות לחולים לשנות את דעתם בנוגע להתאבדות. 35% מכלל החולים, אשר חיפשו סיוע בהתאבדות נאלצו לפנות ליותר מרופא אחד כדי שבקשתם תיענה. ה- AMA מתנגד לעזרה של רופאים בהתאבדות, אך אינו נוקט עמדה בנוגע להתאבדות ככלל. לדברי נציגי ה- AMA , מה שאדם עושה עם חייו הנו סוגיה חברתית ולא רפואית ולכן ה- AMA אינו מתכוון למצוא פתרון לבעיות ההתאבדויות.

בשנת 2008 אורגון חוגגת עשר שנים לאישור חוק מוות בכבוד. החוק הוא קול התקווה לחולים סופניים, מסר שקט שאיש לא יוכרח לסבול ללא צורך רק משום שאין אפשרות אחרת.

בניגוד לאזהרות המתנגדים לא נגרם נזק למוסדות טיפול בסוף החיים ולא נפגעו אוכלוסיות חלשות. רפואה פליאטיבית התקדמה בצעדים גדולים, רופאים הפנו יותר חולים לשירותי הוספיס, הכירו בחשיבות טיפול נכון בכאב ויצרו אפשרות לחולים רבים יותר למות בביתם.

תושבי אורגון שרטטו מפת דרכים נפלאה שציידה חולים בבחירה, בבקרה ובכבוד בסוף חייהם. המדינה יכולה לשמש דוגמה למדינות אחרות המתקרבות לחקיקה של חוק עזרה במיתה.

סרט וידאו, המדריך את הצופים כיצד לבצע התאבדות, מוקרן ברשת כבלים ציבורית במדינת אורגון, ארה"ב וגורם לחילוקי דעות נרחבים.

מיין (ארה"ב)

במדינת Maine מתגבשת הצעת חקיקה שתתיר סיוע רופאים בהתאבדות, זאת תוך התעלמות מהעובדה כי הקונגרס עלול להעביר בקרוב חוק האוסר פעולה זאת. הצעת החוק במיין עוצבה בהתאם לחוק הקיים באורגון ונראה כי מרבית הציבור במדינה תומך בישומה של החקיקה החדשה. (מאי 2000)
חוקים דומים נמצאים בשלבי הכנה במדינות אריזונה, וורמונט והוואי.

וושינגטון (ארה"ב)

קואליציה של רופאים, אחיות, חולים המאושפזים בהוספיס, בני משפחה ואירגונים יזמו את פרוייקט מוות בכבוד של מדינת וושינגטון. הכוונה לאפשר לחולים סופניים בגירים וכשירים מנטלית שנותרו להם עד שישה חודשי חיים, בחירה חוקית לקבל תרופה לסיום חייהם לשימוש עצמי. מושל המדינה בות' גרדנר אמר: "בסיום קריירה ארוכה בשירות הציבורי אני רואה זאת כמשימה סופית שלי, משימה למען כל תושבי מדינת וושינגטון שיוכלו לשלוט בבחירות בסיסיות של סוף החיים".

תושבי מדינת וושינגטון יצביעו על הנושא ביום הבחירות לנשיא ארה"ב ב-4 בנובמבר 2008.

בלגיה

נושא המתת החסד נמצא בדיון ציבורי בבלגיה מאז 1996, בשנת 2001 התקבל חוק המתיר המתת חסד. החוק קובע שניתן לכבד גם בקשה כתובה של חולה להמתת חסד, באם הוא נמצא במצב קבוע של חוסר הכרה. בקשה זו תקפה אם ניתנה במהלך 5 השנים הקודמות למקרה, בנוכחות שני עדים ועליה לציין אפוטרופוס למקרה שכזה, שאינו יכול להיות הרופא המטפל.

בשנה הראשונה להנהגת אותנזיה חוקית נרשמו בבלגיה 203 מקרים. ראוי לציין שיותר חולים פלמיים מבקשים המתת חסד מאשר דוברי צרפתית (פי ארבעה).

גרמניה

בגרמניה נושא המיתה בכבוד רגיש במיוחד, בגלל האידאולוגיה הנאצית שתמכה ברצח המוני של חולי נפש, מפגרים ו"אנשים שאין הצדקה לקיומם". רופא הרושם בגרמניה מרשם לסם קטלני, מואשם ברצח. כיום נהוגה פרקטיקה של מיתת חסד פסיבית הנתמכת על ידי משפטנים וארגוני הרופאים בגרמניה. לרופא מותר לתת תרופות לשיכוך כאבים, גם אם הן עשויות לקצר את חיי החולה.

בגרמניה פועלות שתי אגודות למען הזכות למות בכבוד. האחת מהן, "אקזיט", שואפת להביא לתחיקה שתאפשר מיתת חסד אקטיבית.

העמותה הגרמנית למוות בכבוד DGHS נוסדה ב-1973, מונה כיום 40,000 חברים והיא הגדולה בעמותות לזכויות החולה בגרמניה. לאחרונה הכניסה DGHS חידוש חשוב - תעודה לחולה שבה הוא עומד על זכותו לקבל טיפולים מאריכי חיים. חידוש זה בא להוכיח שלחולה יש זכות החלטה באם לבחור במוות מהיר כפי שכתב בצוואה בחיים המקובלת או לקבל את מלוא הטיפולים שהרפואה המודרנית יכולה לספק.

הולנד

הולנד היא המדינה הראשונה שהתירה לרופאים לעזור לחולים סופניים לסיים את חייהם. במשך 20 שנה נעשה הדבר ללא חוק, אולם נקבעה מערכת כללים שלפיה היה על הרופא לנהוג.

בראשית שנת 2001 אושר בית המחוקקים ההולנדי חוק להמתת חסד. חוק זה קובע כי חולה סופני רשאי להגיש בקשה להמתת חסד לרופא המשפחה. לאחר מכן עליו להתייעץ עם רופא הממונה על ידי משרד המשפטים. יש לחכות חודש מיום הגשת הבקשה, ורק לאחר אישורה, מורשה הרופא לבצע את המתת החסד.

ההמתה נעשית על ידי הזרקת תרופות הרגעה במינון גבוה. החולה שוקע בשינה עמוקה ואז מוזרק לגופו החומר העוצר את פעילות הנשימה והלב. על הרופא לדווח על פעולתו באופן סיסטמתי מרגע קבלת הבקשה ועד להמתה. ילדים בגיל 12-16 רשאים לבקש המתת חסד רק באישור הוריהם.

בד בבד עם קבלת החוק הוקמו ועדות מיוחדות לבדיקת ביצוע החוק: האם ההמתות שבוצעו היו מוצדקות? האם הרופאים פעלו לפי ההוראות? האם הדיווח היה תקין? וכדומה. לפי הממצאים, כ - 3% ממקרי המוות בהולנד הם כתוצאה מהמתת חסד.

על פי סקר שנעשה בשנת 2004, היו 3500 מקרי אותנזיה ו- 300 מקרי עזרה בהתאבדות. במשך כ-5 שנים המספרים התיצבו ואין חשש לגידול במקרי המתת חסד. כ-60% מהבקשות להמתת חסד לא כובדו. במחצית מהמקרים החולה נפטר לפני שננקטה פעולה.

בהולנד פועלת עמותה למען הזכות למות בכבוד (NVVE) מאז 1973. העמותה מונה כמאה אלף חברים.

הונג-קונג

בהונג קונג יפורסם בקרוב קוד ההתנהגות, המגדיר פרוצדורות אותן יש לבצע כדי לקבוע האם ניתן להפסיק את אמצעי ההחייאה לחולה, זאת תחת סעיף בשם "הטיפול בחולה הנוטה למות והמתת חסד". על פי ההנחיות, חולה סופני, בשלב בו הוא עדיין מסוגל לתקשר, יכול לחתום על הנחיות מחייבות מבחינה משפטית בנוגע להעדפותיו בנושא המתת חסד. במקרים בהם לא קיימות הנחיות מעין אלו, לרופאים או לקרובי המשפחה יותר להתחיל במהלכים כדי להפסיק את הטיפול בחולים מחוסרי הכרה. על וועדת האתיקה של בית החולים יהיה לאשר כי לחולים אלו אין כל סיכוי להחלמה, לפני אישור הליך כזה. במקרה של חילוקי דעות בין המשפחה והרופאים, האחרונים יוכלו לפנות לבית משפט, בבקשה להפסיק את השימוש באמצעי ההחייאה לחולה.

יפן

האגודה הראשונה נוסדה ביפן בשנת 1976. כיום פועלות ביפן כמה אגודות, חלקן פועלות למען מיתת חסד אקטיבית. אם חולה מצוי בתרדמת מעל לשלושה חודשים, מותר לרופאים להפסיק לטפל בו במכשירים מאריכי חיים וגם להחיש את קצו.

לוכסמבורג

חוק האותנזיה שנדחה בשנת 2003 בהפרש של שני קולות, הובא שוב לפני הפרלמנט על ידי ז'אן הוס ולידיה ארר. הנימוק העיקרי להתנגדות היה דתי – החיים שייכים לאל. המצדדים בטיפול פליאטיבי אינם מבינים שהמתת חסד וטיפול תומך חייבים לצעוד ביחד, כי במחלות מסויימות אין די בטיפול בכאב – טענו השניים.

הצעת החוק אושרה ברוב קולות ב-19 בפברואר 2008, ולוכסמבורג הצטרפה לשכנותיה הולנד ובלגיה.

ניו זילנד

לזלי מרטין, מייסדת האגודה למוות בכבוד בניו זילנד, מתכוונת לאסוף קבוצה שתיאבק ללגליזציה של עזרה במיתה. היא רוצה לארגן "מקלטי כבוד" בהם יוכלו חולים לסיים את חייהם בשלווה תוך קבלת עזרה חוקית במיתה. המקלטים יהיו דומים להוספיס של היום, בהבדל אחד: ניתן יהיה לבצע בהם אותנזיה מתוך בחירה.

גב' מרטין נשפטה ב-2004 באשמת ניסיון לרצח אימה החולה הסופנית ושהתה בבית סהר אחרי שתיארה את מעשיה בספר "למות כמו כלב".

סין

השלטונות בסין מתירים לבתי החולים לבצע מיתת חסד בשלב האחרון של המחלה הסופנית, רק בתנאי שהחולה ביקש זאת רשמית.

פולין

חקר דעת קהל שנערך במכון CBOS בפולין הראה כי 50% מהנשאלים תומך התקנת כללים שיאפשרו לרופאים לסייע לחולים סופניים המבקשים לזרז את קץ חייהם. 38% מהנשאלים מתנגדים לאותנזיה. הסקר נערך בין 1,036 אזרחים פולנים בוגרים שנבחרו באקראי. (ורשה, 19 באפריל 2001)

פינלנד

קיים היתר למיתת חסד פסיבית.

צרפת

החוק הצרפתי מתייחס להמתת חסד כאל סוג של רצח. לאחרונה אושר בצרפת חוק המאפשר לחולים סופניים לדרוש הפסקת טיפול, כולל הפסקת הזנה מלאכותית. אותנזיה פסיבית אושרה, ואתנזיה אקטיבית נשארה בלתי חוקית. רופאים יוכלו לכבות מכונות מאריכות חיים ללא איום בתביעה משפטית. רופאים יוכלו לרשום תרופות נגד כאבים גם אם הן עלולות לזרז את המוות, ייקבע גבול לטיפול חסר תועלת, רופאים יחוייבו לכבד את רצון החולה ואת הצוואה בחיים גם כשהחולה מחוסר הכרה, אם היא נחתמה בשלוש השנים האחרונות. אחרת ההחלטה תהיה של המשפחה והצוות הרפואי.

מותה של השחקנית הפופולרית מאיה סימון שנסעה למות בשווייץ עורר הד גדול בעיתונות. היא יכלה לעשות זאת גם בצרפת, בשקט ובסודיות, אך היא לא רצתה להסתתר, היא בחרה למות כפי שחיה, מוקפת באנשים שאהבה, באהבת חופש מעל הכל. אנשי רוח ועיתונאים ידועים – חולים סופניים – בחרו בהתאבדות שקטה בחיק המשפחה.

האגודה הצרפתית למוות בכבוד, המונה 100,000 חברים, מנסה לעורר דיון ציבורי בנושא אותנזיה. בינואר 2008 אירחה מפגש ציבורי בנוכחות עיתונאים, סופרים ופוליטיקאים בנושא "לנסוע לחו"ל כדי למות?".

קולומביה

בית הדין העליון של קולומביה התיר המתת חסד של חולים סופניים. בית המשפט קבע ברוב של שישה מול שלושה כי מותר לבצע המתות חסד במקרים בהם חולה סופני מוסר את הסכמתו המוקדמת לשים קץ לחייו. החוק הקולומביאני מגדיר המתת חסד כהריגה שמטרתה להביא לידי סיום סבל קשה, שנגרם כתוצאה ממחלה או פציעה. (הארץ 22/5/97)

החוק אינו מבוצע בגלל התנגדות קשה של הכנסייה וקשיים שמערימות המפלגות השמרניות.

לאחרונה התעורר עניין ציבורי רב בצוואות בחיים, והאגודה למוות בכבוד מונה 22,000 חברים.

קנדה

בשנת 2001 החליטה קנדה להרשות לחולים סופניים או כרוניים לגדל ולעשן מריחואנה. בקנדה קיימים חוקים התומכים בזכות החולה לסרב לקבל טיפול אם יש בידו הצהרה כתובה, כגון צוואה בחיים.

שבדיה

סיוע להתאבדות אינה עבירה על החוק. במקרים קיצוניים, רשאי רופא לנתק חולה ממכשירים מאריכי חיים.

שוויץ

כבר בשנת 1964 עבר החוק המתיר מיתת חסד פסיבית. הצוואה בחיים מוכרת כמסמך חוקי. משנת 1980 מבצעים בשוויץ המתות חסד אקטיביות בג'נווה. אגודת "אקזיט" הפועלת בשוויץ מסייעת לחברי האגודה החולים במחלות סופניות בהמתת חסד אקטיבית. סיוע להתאבדות מותר בשוויץ, כל עוד המסייע אינו מרוויח מהמעשה ואין לו אינטרס או מניע אישי. סיוע להתאבדות נעשה רק בבית החולה ועל פי בקשתו המפורשת בכתב ובעל פה.

בשווייץ פועלות מספר אגודות המאפשרות לאזרחי חוץ לבקש ולקבל עזרה בהתאבדות. הן פועלות במסגרת החוק השווייצרי ובמגבלות חמורות. במדינות רבות באירופה האגודות למוות בכבוד מבססות את נסיונותיהן להשיג חקיקה מתאימה על העובדה שאזרחי אותן מדינות נאלצים לנסוע לשווייץ על מנת לקבל עזרה במצוקתם.