ערכה ד"ר ענת מאור, יו"ר עמותת ליל"ך

חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו התקבל יחד עם חוק יסוד: חופש העיסוק בשנת התשנ"ב- 1992. שני חוקי יסוד אלה, ובמיוחד חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עוסקים במהות של זכויות אדם, ולפיכך, נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק, גרס, משפטית ואקדמית, שיש בהם אות למהפכה חוקתית בישראל.

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו התשנ"ב שם את הדגש על מושג הכבוד, בפרשנות המודרנית שלו: מעבר מתפיסת הכבוד ככוח, שליטה וגבורה (Honor), לתפיסה של כבוד האדם באשר הוא אדם, וכבוד לפלורליזם האנושי של שוויון בין המינים, הלאומים ואנשים עם מוגבלויות (Dignity).

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הביא את התשתית להשקפה ההומנית ולחקיקה המהפכנית של חוק זכויות החולה, התשנ"ה-1995, ולחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005.

לאחרונה, בשנת 2021, בפסיקה אמיצה של בית המשפט בנוגע לאישור ניתוק חולת ALS, נשענה השופטת על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו: בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בקשה של חולת ניוון שרירים להורות לגורמים המטפלים בה לאפשר לה לסיים את חייה. השופטת חדוה וינבאום וולצקי התרשמה מרצונה הברור של האישה וקבעה כי עם כל הצער – היא זכאית להחליט כיצד ומתי יסתיימו חייה בנתונים שבהם היא נמצאת.

השופטת כתבה בפסיקתה: "מקובלת עלי עמדת המדינה כי המקרה כאן אינו נכנס בגדר חוק החולה הנוטה למות, שכן לא ניתן לקבוע שלאישה נותרו פחות משישה חודשי חיים. עוד מקובל עלי שפתרון צריך לאזן בין קדושת החיים לאוטונומיה של אדם על גופו ועל חייו. עמדה זו מובילה אותי לקבל ולאשר את האפשרות הראשונה בבקשה. זכותו של אדם לסרב לקבל טיפול גם אם הדבר יביא למותו יונקת את כוחה מחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו" (בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו ה"פ 10532-10-20 פלונית ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ב 17 בספטמבר 2021).

תמצית החוק

חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הוא חוק יסוד, שנועד להגן על זכויות האדם העיקריות במדינת ישראל. להלן החלקים בחוק שרלוונטיים לאוטונומיה של האדם לקראת סוף חייו.

1. זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן־חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

1א. חוק־יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק־יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

2. אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

4. כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.

5. אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.

8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק־יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.

11. כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק־יסוד זה.