אליהו מצא, משנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, נשיא ליל"ך

 

מטרתו המוצהרת של חוק זכויות החולה היא "לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו".

החוק בא להשלים – מן הפן הערכי – את ההסדרים שנקבעו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. הוראותיו, ששאבו השראה מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, סימנו מפנה היסטורי במערכת היחסים שבין רופאים ובעלי מקצועות משיקים לרפואה (כמו מיילדות, פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, פסיכולוגים, ורבים אחרים) לבין מטופליהם. במשך מאות שנים נתפסו הגורמים המטפלים כבעלי הדעה היחידים בכל הדרוש לטיפול בחוליהם, ולחולה כמעט ולא היה פתחון-פה להשיג על אופציה טיפולית שהוצעה לו. חוק זכויות החולה שינה מן היסוד את התפיסה הישנה. החוק העצים את האוטונומיה.

התפיסה המקובלת כיום היא שהחלטה בנושאי הטיפול הרפואי חייבת להתקבל בשיתופו ועל דעתו של המטופל. המושג שטבע החוק – "הסכמה מדעת" של המטופל לקבלת הטיפול – התפרש כהסכמה הניתנת על-ידיו לאחר שהרופא מסר לו נתונים מלאים על האבחנה הרפואית, שיתף אותו בשיקולים שעל יסודם החליט להציע את הטיפול המסוים, ואף מנה לפניו את סיכויי הצלחתו של הטיפול לצד הסיכונים הכרוכים בקבלתו. יצוין כי לגבי שורה של טיפולים – ניתוחים, צינתורים, דיאליזה, כימותרפיה, הקרנות, וטיפולי הפרייה חוץ-גופית – מחייב החוק שהסכמת המטופל תינתן בכתב. בפסיקה נקבע, כי הסכמה בכתב לא תחייב את החולה אם הוחתם על טופס ההסכמה מבלי שקדם לכך הסבר של הרופא על מהות הטיפול, סיכוייו וסיכוניו.

זכויות החולה וחובות המטפלים

כלל הוראותיו האחרות של החוק נועדו להבטיח את קיום זכויותיו של החולה. בין אלה נמנה את עצם זכותו של הנזקק לטיפול רפואי לקבלו; זכותו של כל הפונה לחדר מיון להיבדק שם על ידי רופא; זכות המטופל לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת רמת הטיפול והן מבחינת יחסי האנוש הנלווים לנתינתו; זכות המטופל לקבל מידע על המטפל בו, וכן זכותו לנוכחות מלווה בעת קבלת הטיפול הרפואי. זכות המטופל למנות מיופה-כוח המוסמך לדבר בשמו, וכן זכותו לקבל חוות דעת רפואית נוספת בטרם יחליט אם ליתן הסכמתו לאופציה הטיפולית שהוצעה לו.

החוק מטיל על המטפלים מספר חובות, שאף הן נועדו לשמור על זכויותיהם של המטופלים:

• חובתם לשמור על כבודו ופרטיותו של המטופל וכן לשמור כסוד רפואי כל מה שנודע להם על אודותיו במסגרת הטיפול.

• על המטפלים חל איסור חמור להפלות בין מטופלים על רקע של דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטיה מינית, או מטעם אחר כיוצא באלה. והמפר איסור זה צפוי לעמוד לדין פלילי ולהיענש בקנס.

• על המטפלים חלה חובה לתעד בכתב את כל ממצאי ומהלכי הטיפול בחולה ולפי דרישת החולה או מיופה כוחו – לספק להם מידע מן הרשומות הרפואיות.

כן מחייב החוק את הקמתן בכל מוסד רפואי של ועדת אתיקה, שתפקידה להכריע במחלוקות בין מטפלים למטופלים, וכן של ועדת בקרה ואיכות שתפקידה לוודא את קיום הוראות החוק.

הסכמה מדעת

לזכות החולה לאוטונומיה על גופו, עליה הצהיר המחוקק בסעיף 13 לחוק זכויות החולה, נודעת משמעות משפטית מהותית.

מתן טיפול רפואי מותנה, על פי החוק, ב"הסכמה מדעת" של החולה לקבלת הטיפול. תנאי זה מתמלא רק אם הסכמת החולה לקבלת הטיפול ניתנה לאחר שהרופא סיפק לחולה מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכויים וכן על הסיכונים הטמונים בו וכן על קיום אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. ההסבר הניתן לחולה חייב לכלול את כל הנתונים והשיקולים הנדרשים לגיבוש החלטתו, אם להסכים או לא להסכים לטיפול המוצע.

במקרים רבים מסתפקים רופאים בהחתמת החולה על טופס הסכמה לקבלת הטיפול. אך כבר נפסק, לא פעם, כי החתמת החולה על טופס הסכמה כזה אינה ממלאת אחר חובת הרופא לספק לחולה את המידע הנדרש. זאת ועוד: גם אם הרופא סיפק לחולה את המידע וההסברים הנדרשים, אין הוא יוצא ידי חובה אלא אם השתכנע כי החולה אכן הבין את המשמעויות של ההסבר אותו קיבל. לאמור: רק הסכמה הניתנת על ידי חולה תוך הבנת ההסבר שניתן לו ראויה להיחשב כ"הסכמה מדעת".

חריגים לכלל הנדון, שבהם מתן הטיפול אינו מותנה בקבלת הסכמה מדעת, מתייחסים למקרים נדירים. כך, למשל, כאשר החולה אינו כשיר לקבלת הסברים אודות טיפול מומלץ החיוני להצלת חייו, וכן מקרה שבו שוכנע הרופא שעצם מתן ההסברים לחולה עלול לגרום לו נזק. גם במקרים אלה מצווה הרופא לספק את המידע וההסברים הנדרשים למיופה-כוחו המורשה של החולה (אם ישנו כזה) או לבני משפחתו הקרובים. למותר להוסיף, כי בידי חולה המתקשה להחליט אם להסכים לטיפול המוצע לו – אף לאחר שקיבל והבין את כל פרטי המידע והשיקולים שהוצגו לפניו על ידי הרופא – עומדת הזכות להיוועץ ברופא נוסף בטרם יגבש את החלטתו.

הפרת חובת הרופא, לספק לחולה את כל המידע וההסברים הנדרשים לגיבוש הסכמתו לקבלת הטיפול, פוגעת באוטונומיה של החולה. פגיעה כזאת מהווה עוולה נזיקית שעליה עשוי החולה לזכות בתביעה לתשלום פיצויים.

מטופלים צריכים להיות מודעים לזכותם האוטונומית. על הנזקק לטיפול רפואי לעמוד על זכותו לקבלת כל המידע והנתונים שיאפשרו לו לגבש החלטה מושכלת אם להסכים לקבלת הטיפול. כדאי גם להיזהר בנוסחי כתב הסכמה לטיפול המוגש לחולה לחתימה. ייטיב החולה לעשות אם יקרא בעיון את כתב ההסכמה, ואף ידרוש לקבל העתק מכתב ההסכמה שעליו הוחתם. חשוב שהמטופל אף ירשום לעצמו לזיכרון את תיאור המועד, הנסיבות, וזהות הרופא שהציג לפניו את הכתב לחתימה.

קישורים

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, באתר ויקיטקסט