מבוא לחוק

חוק העונשין

חוק העונשין, התשל"ז-1977, הוא לבו של המשפט הפלילי במדינת ישראל. המשפט הפלילי מאופיין בכך שאכיפתו מוטלת קודם כל על המדינה, באמצעות התביעה הכללית.

כאשר מעשה מתבצע תוך הסכמה בין שני צדדים (לדוגמה, אדם נוטה למות מבקש מרופאו לעזור לו למות, והרופא נעתר לו) לכאורה אין חשש שצד אחד יתבע את משנהו. אך מכיוון שהמעשה אינו חוקי על פי חוק העונשין, המדינה היא זו שיכולה לתבוע את הרופא.

לחוק העונשין סעיפים רבים. מימוש האוטונומיה של החולה במחלה חשוכת מרפא, מוגבלת על ידי מספר סעיפים בחוק.

החובה להארכת חיים

החובה של הצוות הרפואי להארכת חיי אדם נובעת מסעיף 298 בחוק העונשין: "הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יאשם בהריגה, ודינו – מאסר עשרים שנים."

סעיף זה מחייב רופא אשר מטפל בחולה הנוטה למות, לעשות כל פעולה להארכת חיי אדם. מניעת פעולות כאלו יכולה להתפרש על פי החוק כמחדל שגרם למותו של אדם.

אבל ישנם אנשים אשר אינם רוצים שחייהם יוארכו.

גדעון נקש חלה במחלת ניוון העצבים A.L.S ומצבו הידרדר במהירות. הוא כבר לא יכול היה לדבר ואף לא לנשום בכוחות עצמו. אשתו, דינה נקש, נאבקה על זכותו של בעלה למות. "הוא ידע שהוא יאבד צלם אנוש ולא רצה".

גדעון נקש אושפז בבית החולים קפלן ברחובות וחובר למכונת הנשמה. "הוא כבר תיקשר רק באמצעות לוח אותיות והעיניים והתחנן, 'תנו לי למות בכבוד'".  הוא פנה לבג"ץ בבקשה לנתקו ממכונת הנשמה, אך הוא נפטר לפני סיום ההליכים.

עמותת "ליל"ך" קמה ב-1987 בעקבות המקרה של גדעון נקש. חוק החולה הנוטה למות, שנחקק בתמיכת ליל"ך, מגדיר חובות של הצוות הרפואי, שעמידה בהן מגינה על הצוות הרפואי מתביעה על פי חוק העונשין.

התאבדות ועזרה בהתאבדות

עם קום מדינת ישראל היה קיים חוק משנת 1936 הקובע כי התאבדות היא עבירה שעונשה שלוש שנות מאסר. בשנת 1966, לאחר ויכוחים קשים בכנסת, תוקנה פקודת החוק הפלילי ועבירה זו נמחקה מספר החוקים.

כיום קובע החוק הישראלי (סעיף 302 בחוק העונשין)  כי אדם המביא אדם לידי התאבדות בשידול או בעצה, או מסייע לאדם להתאבד – דינו מאסר עשרים שנים.

במקרה של הד"ר מרדכי שטלריד, איסור העזרה בהתאבדות גרמה להתאבדות טראגית נוספת:

ב-2012, מנהל המכון ההמטולוגי בבית החולים קפלן, הד"ר מרדכי שטלריד ביצע המתת חסד בבתו, קרן שטלריד בת ה-34, שחלתה במחלה סופנית, ולאחר מכן שם קץ לחייו.

הבת עברה ניתוחים רבים אך דבר לא עזר לה. הבת סבלה מכאבים עזים במשך אותו הלילה והאב שלא הצליח לעמוד בפני סבלה, הסכים לשים קץ לחייה.  האב השאיר מכתב שהסביר את מעשיו, בו כתב כי בתו דרשה ממנו לעשות כן במספר מקרים, מכיוון שלא הצליחה לשאת יותר את המחלה.

חוקים התומכים באוטונומיה של החולה

מאוחר יותר נחקקו חוקים אשר תומכים באוטנומיה של החולה. תוכנם ומשמעותם מפורטים בחלקים אחרים של האתר:

מסמכי מדיניות של המדינה

בדף יישום חוק החולה הנוטה למות מפורטים חוזרים של משרד הבריאות ומסמכים נוספים שנוגעים ליישום חוק החולה הנוטה למות, בעיקר בהקשר ליישום שירותים פליאטיבים.

פסקי דין

פסקי דין מענינים מפורטים בדף זה באתר.